לשמש שלא על מנת לקבל פרס

לשון המשנה

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

אבות א, ג

ביאור

אנטיגנוס אינו שולל את קיומו של שכר; הוא מלמד מה צריכה להיות הכוונה. מי שמשמש רק בשביל הפרס מפסיק כשהפרס מתעכב; מי שמשמש מאהבה ומכבוד נשאר יציב.

סוף המשנה מאזן את הלימוד: האהבה צריכה ללכת יחד עם מורא שמים, כלומר עם המודעות שאנו עומדים לפני ה׳ בכל רגע.